החלטה בתיק רת"ק 21208-06-12

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד השופטת ר' חוזה) מיום 3.6.12 בת"ק 36171-10-11 שבו נדחתה תביעתה של המבקשת נגד המשיב (" פסק הדין").

עיינתי בבקשה ובנימוקיה והחלטתי לדחותה.

בתביעתה של המבקשת היא טענה שהמשיב נהג כלפיה שלא כדין כאשר חסם בפניה את השימוש בשני כרטיסי אשראי שהיו ברשותה. המבקשת טענה כי המשיב לא הודיע לה מראש על הכוונה לחסום את אפשרות השימוש בכרטיסים ומנע ממנה את היכולת להתארגן לכך, והוא פעל שלא בתום לב ובחוסר יושר והגינות.

בפסק הדין קבע בית המשפט קמא כי על יסוד העדויות שנשמעו בפניו, ועל יסוד כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו, לא נפל פגם בפעולתו של המשיב, שכן חשבונה של המבקשת היה ביתרת חובה, בלא הוסדרה מסגרת אשראי. בנסיבות אלה, כך נקבע בפסק הדין, לא היה על המשיב לפרוע חיובים בכרטיס אשראי. עוד נקבע כי עדותו של נציג המשיב, שנעשו ניסיונות לאתר את המבקשת קודם לחסימת השימוש בכרטיסי האשראי, ראויה לאמון, והיא נתמכה גם בתיעוד שצורף לכתב ההגנה.

בבקשה הנוכחית טוענת המבקשת כי פסק הדין הוא שרירותי, אינו מתייחס לטענות המשפטיות שנטענו על ידי המבקשת בכתב תביעתה וכי, מכל מקום, קיימת בפסק הדין טעות מהותית הן בהיבט המשפטי, והן בהיבט העובדתי.

המבקשת טוענת כי בפסק הדין התעלם בית המשפט קמא מחובת האמון, חובת תום הלב וחובת הזהירות המוטלות על בנקים בכלל ועל המשיב בפרט, וכי בניגוד לנטען על ידי המשיב, לא עמד חשבונה ביתרת חובה, והמשיב לא עשה די כדי לאתר אותה ולהודיע לה על חסימת אפשרות השימוש בכרטיסי אשראי.

מתן רשות לערער על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מעין זה שבפנינו, מוסדר בסעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984(" החוק"), המורה כי: 

"פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי ; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד ".

בעניין השיקולים שלפיהם ינחה את עצמו בית המשפט כאשר הוא מתבקש לתת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות נאמר כי:

"העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו." (ראו: בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר (טרם פורסם, 3.4.08))

עוד נאמר כי העתרות לבקשות רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות  תעשה בריסון ובאיפוק (א' גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, 853 (מהדורה עשירית, 2009)):

"רשות ערעור על פסק-דינו  של בית-משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה. כאשר מדובר על נושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד-משמעית, לא תינתן, בדרך כלל, רשות ערעור. זאת, אפילו מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק-דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית. קל וחומר כך, בתביעות קטנות. בתביעות מעין אלה, הרשות תינתן אך בנסיבות שבהן יש עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר".

עיון בבקשה מלמד כי היא אינה מצדיקה מתן רשות לערער בהתאם להלכות שנפסקו, אשר מקצתן מובאות לעיל. כאמור בפסק הדין, בית המשפט קמא שמע את העדויות ועיין במסמכים ומסקנתו הייתה שלא נפל פגם בפעולת המשיב וכי לא היה עליו לפרוע חיובים כאשר חשבונה של המבקשת עמד ביתרת חובה. על אף טענותיה של המבקשת, נראה כי מסקנותיו של בית המשפט קמא מעוגנות במידה מספקת בחומר שהיה בפניו, ופרט לטענות בעלות אופי כללי, אשר במידה מסוימת הן גם סתמיות, אין בפיה נימוק שיצדיק התערבות בפסק הדין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום,  י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: